(א) אסור בקרובותיה – כ׳ בהגהות יד אפרים אבל אם בא עליהם לא פסל מן הכהונה דאיהו הוא דשויא אנפשיה חד״א אבל לגבייהו א״י לפוסלם כמו שהאשה מותרת ואע״ג דאינהו לא ידעי אם האמת אתו אם לא וכן מבואר ברא״ש פ׳ החולץ ע״ש:

(ב) בקרובותיה – עבה״ט מ״ש אפילו אם יש עדים כו׳ וע׳ במל״מ פ״ט מה׳ אישות דין ט״ו שהביא דבתשו׳ מהריב״ל ח״ב סי׳ פ״ה נסתפק בזה באשה שאמרה נתקדשתי בפני פלוני ופלוני ובאו פ׳ ופ׳ ואמרו שלא נתקדשה בפניהם אי אמרי׳ שויא אנפשה חד״א והביא עצות מרחוק לפשוט דין זה מההיא דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי אח״כ הביא מחלוקת הראשונים ז״ל בעד מפי עד והעד הראשון מכחיש לעד השני יעו״ש והוא ז״ל כתב עליו דאין מכל אלו הראיות דמיון לנדון זה אך באמת נראה דדין זה הוא פשוט מתשובת הרשב״א שהובא ביו״ד סי׳ א׳ בטבח שאמר על בהמה אחת שהוא לא שחטה ובאו עדים כו׳ וכן מבואר עוד בתשו׳ הרשב״א שהביא הב״י בסי׳ זה במי שטוען שקידש את האשה ובשעתו נתינה אמר לה התקדשי לי בזה אע״פ שעדים מכחישים אותו ואומרים שבתחלה נתנו לה בתורת פקדון כו׳ וכן מבואר מדברי ריא״ז שהובא בשה״ג פ״ב דכתובות. ואף דמדברי מהרי״א בכתביו סי׳ רכ״ו נראה לכאורה דחולק על זה. כד מעיינינן שפיר נראה דלא פליגי דמהרי״א מיירי כשהמקדש חזר בו ולא היתה אמתלא בחזרתו כו׳ אבל לעולם שאם הוא עומד בדבריו הראשונים אף מהרי״א מודה דלדידיה שויא חד״א אף דאיכא עדים המכחישים אותו. והרשב״א והריא״ז נמי יודו דאם חזר בו אף שלא נתן אמתלא חזרתו חזרה כיון דאיכא עדים המסייעים לחזרתו עכ״ד ע״ש. אמנם בפ״ג מהל׳ יבום דין י״ג תפס הרב מל״מ עצמו במושלם דדברי מהרי״א המה נגד דברי הרשב״א וס״ל מהרי״א דכל כנגד עדים לא מהימנא אפי׳ לשויא חד״א. וכ׳ שם דאין לדחוק דלא אמר הרב מהרי״א אלא בחזרה בה מהודאתה במה שאסרה עליה. דאין בזה טעם כלל דמאחר דלא נתנה אמתלא הראויה בפני ב״ד על דבורא קמא מה לנו אם חזרה בה יעו״ש. ועיין בס׳ שעה״מ פ״ט מה״א דין י״ו שהביא תשובת הרשב״ץ ח״ב סי׳ רע״ט שהשיב על האשה שאמרה נתקדשתי בפני פ׳ ופלוני והעדים מכחישים אותה דהיא אינה אסורה בקרוביו דלא שויא נפשה חד״א אלא באותן עדים והרי הכחישוה יע״ש וכתב עליו דמבואר מדבריו (דלא פליג על הרשב״א) דדוקא באומרת נתקדשתי בפני פ׳ ופ׳ והעדים מכחישים הוא דלא אמרי׳ שויא אנחד״א משום דתולה איסורא באותן עדים שהרי אין דבר שבערוה פחות משנים ואפילו שניהם מודים אמנם בההיא דטבח דליכא האי טעמא מודה הוא דאמרי׳ שויא אנחד״א אפי׳ כנגד עדים ומכלל האמור אין מקום למה שהקשה הרב מל״מ על מהריב״ל וכמובן עכ״ד. ולכאורה נראה דאין עיקר החילוק בין שאר איסורים ובין דבר שבערוה אלא דגם בדבר שבערוה גופיה יש לחלק בין אם באו אותן העדים עצמם שתלה איסורא בהם שאמר שקידש בפניהם ובין אם באו עדים אחרים. וזה מוכרח ממ״ש השעה״מ דאין מקום לקושיית המל״מ על מהריב״ל. דאל״כ אכתי קשה מדברי הרשב״א שהביא הב״י בסי׳ זה במי שטוען שקידש את האשה כו׳. ועפ״ז אפשר ליישב ג״כ דברי מהרי״א בכתביו שהזכיר המל״מ הנ״ל ולומר דלא פליג על הא דהרשב״א דמהרי״א מיירי התם שבאו אותן העדים עצמם שאמר שקידש בפניהם והרשב״א מיירי שבאו עדים אחרים ומר אמר חדא ומא״ח ולא פליגי. ומעתה אפשר לומר דגם הרשד״ם והרש״ך שהביא הבה״ט כאן דאפילו יש עדים מכחישים אותו כו׳ מיירי ג״כ בכה״ג שבאו עדים אחרים אבל אם באו אותן העדים עצמם שאמר שקידש בפניהם והכחישוהו וכנדון דמהריב״ל הנ״ל אפשר שגם הם ז״ל מודו דלא אמרי׳ בזה שויא אנפשיה חד״א וכדברי הרשב״ץ הנ״ל וצ״ע. וע׳ עוד בס׳ בני אהובה פ״ט מה״א שם ובס׳ יד המלך שם ובס׳ גט מקושר בסג״ר אות קצ״ה מענין זה ועיין בה״ט לעיל סי׳ מ״ב סק״ז. ובדברי הנו״ב שהזכרתי בפ״ת שם ס״ק י״ז ובבה״ט לעיל סי׳ ד׳ ס״ק ל״ז ומ״ש בפ״ת שם וע׳ עוד מ״ש לעיל סי׳ ל״ז ס״ק י״א: ומ״ש הבה״ט בשם הרא״ם ואם נשא מקרובותיה כופין אותי להוציא עמ״ש בזה לקמן סי׳ קט״ו ס״ז ס״ק ל״ז:

(ג) והיא מותרת עיין בתשו׳ שב יעקב סי׳ כ״ב דמתחילה נסתפק באשר לשון הש״ס כגון דאמר קדשתיך בפני פ׳ ופ׳ והלכו להם למדה״י משמע אם העדים שפרט בשמם ישנם במקום קרוב נכון לשאול את פיהם עכ״פ דבמקום שיש לברר נכון לברר כדאי׳ בריש חולין כו׳ ושוב הביא תשובת רמ״א סי׳ ל׳ והוזכר בקצרה בב״ש לעיל סי׳ מ״ב ס״ק ט״ו דמבואר שם דאין חוששין לדבריו כלל וא״צ להמתין על העדים כלל לשאול את פיהם אפי׳ הם במקום קרוב ומ״מ מסיק היא ז״ל דאם לא תפסיד כלום בהמתנה זו אפשר הואיל דאיכא לברר ע״י שאלת פיהם של העדים צריכין לברר ע״ש וכבר כתבתי בזה לעיל סי׳ מ״ב ס״ק ט״ז:

(ד) הוא מותר כו׳ – עיין בס׳ לח״מ פ״ט מה״א שנתקדשה בזה במאי קמיירי אי אחר שנתן לה גט הא קיי״ל כל שנתן לה גט נאסר בקרובותיה ואי איירי קודם נתינת הגט הלא היא אסורה לכל העולם וא״כ איך קאמר אסורה בקרוביו משמע הא לכל העולם שריא והניח בצ״ע ועי׳ בס׳ קרבן נתנאל פ׳ האומר אות נו״ן שכ׳ עליו ותמהני על חכם גדול כמותו דהא דתני אסורה בקרוביו במת דמקדש איירי ולק״מ ע״ש וכן תירץ בס׳ בני אהובה ובס׳ שעה״מ פ״ט מה״א סוף דין ט״ו ובתוס׳ ביאור ע״ש:

(ה) והבת מותרת בקרוביו – עי׳ בס׳ שעה״מ פ״ט מה״א דין ט״ו:

(ו) מבקשים ממנו – עי׳ בתשו׳ הרדב״ז ח״ה סי׳ שני אלפים של״א שכ׳ שאם טוענת שישביעוהו על ככה אין שומעין לה ע״ש:

(ז) שקדשתני אינה נאמנת – עב״ש שכ׳ היינו כל זמן שהיא תחתיו אבל אם גירש אותה אסורה לו כו׳ וע׳ לקמן סי׳ קט״ו ס״ו בהגה ומ״ש שם ס״ק ל״ו וכ׳ עוד הב״ש והא דאינה נאמנת על בעלה במגו גירשתני משום דהוו מגו דהעזה עכ״ל ועיין בשעה״מ פ״ז מה״א דין י׳ מ״ש בזה: